מירובסקי ואח' נ' אבוטבול ז"ל(המנוח) ואח'

פסק דין

1.רקע:

במהלך יוני 2010, בעקבות מחלת הסרטן של אופיר אבוטבול ז"ל, בתו של עובד חברת החשמל יאיר אבוטבול, והצורך שלה בטיפולים נסיוניים, שהיתה בהם תקווה להצלתה, התארגנו חבריו לעבודה בחברת החשמל, ופתחו חשבון בנאמנות המבקשים, לאיסוף כספים למימון הטיפולים באופיר אבוטבול ז"ל. דבר מסע גיוס התרומות פורסם בקהילת עובדי חברת החשמל, וגויס, במזומן, בשיקים ובהעברות בנקאיות, סכום של 226,863.11 ₪, המצוי בחשבון הנאמנות.

מסתבר, שקופת חולים מכבי מימנה את סבב הטיפולים הראשון באופיר ז"ל, ולא נעשה לשם כך שימוש בכספי הנאמנות. לאחר מכן, נדרש סבב טיפולים נוסף, בתקווה להציל את אופיר ז"ל. לצורך כך, נערך סבב תרומות נוסף, וכמתואר בתובענה, כל עובדי חברת החשמל הפרישו סכומים ממשכורתם והעבירום באמצעות הנהלת החשבונות של חברת החשמל לחשבון הנאמנות. לצער כולם, קודם שהחל הסבב הנוסף, הוכנעה אופיר ז"ל על ידי מחלת הסרטן שבה חלתה. כך נותרו כספי הנאמנות ללא שימוש.

המבקשים פנו לבית המשפט לפי סעיף 16 לחוק הנאמנות התשל"ט – 1979 (להלן: חוק הנאמנות), הקובע שעל בית המשפט לקבוע מה יעשה בנכסי נאמנות שנתבטלה, בבקשה להורות על החזרת כספי הנאמנות לתורמים, בטענה שזה היה אומד דעתם של יוצרי הנאמנות, שהם התורמים, בניכוי הוצאות משפט בסך 4,937 ₪ בתוספת מע"מ.

התובענה הוגשה כביכול נגד עזבון המנוחה אופיר אבוטבול ז"ל והוריה (שלא הוסבר מעמדם בתובענה). נטען, כי הוריה של אופיר אבוטבול ז"ל, שיש להניח שהיו יורשיה אילו היה צו ירושה, מסכימים לבקשה. לאור העובדה שאין בבקשה למעשה צד שכנגד, הוריתי על צירוף היועץ המשפטי לממשלה, שהגיש עמדתו בכתב. לאחר מכן, התקיים דיון בעל פה, שבו שמעתי טענות נוספות של הצדדים.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא שיש להיענות לבקשה, ובמידה שניתן לזהות את התורמים, יש להשיב את הכספים לידם, ואילו את כספי התורמים שלא ניתן לזהות, יש להעביר למטרה ציבורית מתאימה.

2.הגדרת הנאמנות

אין מחלוקת בין הצדדים, כי חשבון הנאמנות מייצג נאמנות, הכפופה להוראות חוק הנאמנות. כפי שנאמר בתובענה, לא נקבעו תנאי הנאמנות. לא נערך הסכם נאמנות, והגדרת המטרה לשמה מגויסות התרומות נעשתה בעל פה על ידי הנאמנים וחברים אחרים לעבודה.

נציג היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד עמית קורן, הזכיר את ההבחנה בין נאמנות פרטית לנאמנות ציבורית. כפי שאמר בהמשך דבריו, ההבחנה אינה רלבנטית, שכן סעיף 16 לחוק הנאמנות אינו מבחין בין נאמנות פרטית לציבורית. עם זאת, אין חולק, שמטרת איסוף הכספים ויצירת הנאמנות היתה צדקה עם אדם אחד, המנוחה אופיר אבוטבול ז"ל.

3.השאלה העומדת להכרעה

סעיף 16 לחוק הנאמנות קובע:

"נתבטלה נאמנות, רשאי בית המשפט לקבוע מה ייעשה בנכסיה, והוא יורה על העברתם למטרות חינוך, תרבות, דת, אמנות, סעד, בריאות או ספורט, הכל לפי תנאי הנאמנות ולפי אומד דעתו של יוצרה".

המטרה אליה מבקשים הנאמנים להעביר את כספי הנאמנות, ובה תומך גם היועץ המשפטי לממשלה, אינה מטרת "חינוך, תרבות, דת, אמנות, סעד, בריאות או ספורט". לטענתם, יש לקרוא לתנאי הנאמנות הסכמה להחזיר את הכספים לתורמים, שהיא אומד דעת יוצרי הנאמנות, דהיינו התורמים, ועוד הם טוענים, שבמקרה שאלו אכן תנאי הנאמנות ואומד דעת היוצרים, אין הם כפופים למטרות המפורטות בסעיף.

אציין, כי הן בדברי הנאמנים והן בדברי היועץ המשפטי לממשלה, טמונה הנחה, שיוצרי הנאמנות הם התורמים. איני מקבל הנחה זו. היא אינה מתיישבת עם העובדות. יוצרי הנאמנות הם אותם חברים לעבודה בחברת החשמל שיזמו את הקמת הקרן. התורמים שתרמו לאחר מכן, חלקם מיד לאחר מכן וחלקם לאחר הסבב הראשון של הטיפולים, אינם יוצרי הנאמנות, אלא צד שלישי שהוסיף נכסים, כאמור בסעיף 18 (א) לחוק הנאמנות.

עוד אעסוק בשאלה, האם יש לפרש את תנאי הנאמנות במקרה זה כמחייבים החזרת התרומות לתורמים, אבל בהנחה שלא נקבעו תנאי נאמנות, באופן תיאורטי, יש 3 גישות לעשייה בנכסי נאמנות שהתבטלה:

א.כיבוד רצון יוצרי הנאמנות. גישה זו מניחה, שנכסי הנאמנות (לרבות אלה שהועברו לנאמנות על ידי צד שלישי) הם קניינם של יוצרי הנאמנות, וכפי שהם רשאים להורות מה יעשה בכל נכסיהם, הם רשאים להורות מה יעשה בנכסי נאמנות שיצרו.

ב.כיבוד רצון הנהנה. גישה זו מניחה, שנכסי הנאמנות הם קנינו של הנהנה, אשר במהלך חיי הנאמנות יכולת הפעולה שלו בנכסי הנאמנות מוגבלת, אבל לאחר שנתבטלה הנאמנות, הוא זכאי לנכסי הנאמנות.

ג.הגשמת מטרה ציבורית, לפי שיקול דעת בית המשפט. אפשרות זו מניחה, שנכסי הנאמנות אינם קנינם של יוצרי הנאמנות ואינם קניינו של הנהנה, אלא הוקדשו למטרה אלטרואיסטית, ועל כן, דין הנכסים להמשיך ולשמש למטרות אלטרואיסטיות.

התובענה מבוססת על ההנחה שחלות האפשרות הראשונה או השניה, ומאחר שזה רצון יוצרי הנאמנות והנהנה, יש להחזיר את הכספים לתורמים. השאלה העומדת להכרעה היא באיזה מהגישות האמורות, או שילובן, בחר המחוקק בסעיף 16 לחוק הנאמנות.